Ktouboth
Daf 57a
משנה: הוֹצִיאָה גֵט וְאֵין עִמּוֹ כְּתוּבָּתָהּ גּוֹבָה כְתוּבָּתָהּ. כְּתוּבָּה וְאֵין עִמָּהּ גֵּט הִיא אוֹמֶרֶת אָבַד גִּיטִּי וְהוּא אוֹמֵר אָבַד שׁוֹבָרִי וְכֵן בַּעַל חוֹב שֶׁהוֹצִיא שְׁטָר חוֹב וְאֵין עִמּוֹ פְּרוֹזְבּוֹל הֲרֵי אֵילּוּ לֹא יִפָּרֵעוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר 57a מִן הַסַּכָּנָה וָאֵילָךְ אִשָּׁה גוֹבָה בְלֹא גֵט וּבַעַל חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִפְרוֹזְבּוֹל.
Traduction
(12)V.Ibid, 16 Si la femme présente sa lettre de divorce, sans le contrat de douaire, elle peut se faire payer ce dernier. Lorsqu’au contraire une femme présente le contrat de douaire sans le divorce, tandis que le mari dit qu’elle avait déjà présenté le divorce sans l’acte de douaire, elle accuse le mari de l’avoir perdu, et lui prétend avoir perdu la déclaration, la femme ne peut pas se faire payer le douaire. De même, son créancier qui présente sa créance (après l’année de la shmita) sans présenter la confirmation juridique, prosbolh, ne peut pas se faire payer sa dette. R. Simon b. Gamliel dit: depuis les persécutions (455)A cause du danger d'avoir chez soi des actes juifs, on les brûlait, une femme peut se faire payer sans l’acte de divorce, et le créancier sans la confirmation juridique.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הוציאה גט ואין עמו כתובתה. בגמרא מפרש לה:
גובה כתובתה. ואינו יכול לטעון פרעתיך והחזרת לי שטר כתובתיך וקרעתיו משום דתנאי כתובה מעשה ב''ד הוא וכל מעשה ב''ד כמאן דנקיט שטרא דמי:
אבד גיטי. שלא הוצאתיו לגבות כתובתי על ידו כדתנן גובה כתובתה ולא קרעוהו ב''ד אלא אבד ממני:
והוא אומר אבד שוברי. כבר הוצאת בבית דין וגבו ב''ד הכתובה על פי הגט וקרעוהו ולי נכת' שובר על הכתובה שאם תבא לגבות עוד מיורשי מכח אלמנות לומר לא נתגרשתי ולא נפרעתי יהיה לי השובר לעד ואבד הימני:
וכן בעל חוב שהוציא שט''ח. אחר שביעית ואין עמו פרוזבול זה אומר השמיטתו שביעית וזה אומר פרוזבול היה לי שלא תשמטנו שביעית ואבד:
הרי אלו לא יפרעו. דחיישינן שמא כבר גבתה בגט זה וזה השמיטתו שביעית דמאן ציית ליה:
מן הסכנה ואילך. שגזרו עכומ''ז על המצות והיו יראין לשמור גיטיהן ומשקיבלו שרפתו וכן פרוזבוליהן:
פרוזבול. מפרש בגיטין בפרק השולח הילל התקין פרוזבול וכו':
הלכה: מִנְּכָסִים הַמְשׁוּעְבָּדִים כֵּיצַד. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַקּוֹרֵא עֶרֶר עֵל מַעֲשֶׂה בֵית דִּין לֹא הַכֹּל הֵימֶינּוּ. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. הוֹצִיאָה גֵט וְאֵין עִמּוֹ כְּתוּבָּה גּוֹבָה כְתוּבָּתָהּ. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. בִּבְלָייָא. מִן דִּגְלִית לָךְ חַסְפָּא מִן מַרְגָלִיתָא אַתְּ אֲמַר לִי. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. רַב אָמַר. בְּמָקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין שְׁטָר כְּתוּבָּה. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין שְׁטָר כְּתוּבָּה מַה דְהִיא מַפְקָה הִיא גוֹבָה. חָזַר וְאָמַר. אֲפִילוּ בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין כְתוּבָּה גּוֹבָה הִיא. מָן רַב חֵיילֵהּ מִתְבָה יְתִיב. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי. וְהָא תַנֵּי. גּוֹבָה גִיטָּהּ וּמַטְמֶנֶת כְּתוּבָּתָהּ וְחוֹזֶרֶת וְגוֹבָה. אֵין שָׁם בֵּית דִּין. בְּאִינּוּן רמֵתוֹן. וְאֵין שָׁם עֵדִים. הָבוּ. בְּשֶׁהָֽלְכוּ לָהֶם לִמְדִינַת הַיָּם. אֵין שָׁם אוֹמוֹלוֹגִייָה. וְלֵית רַב אוֹמוֹלוֹגִייָה. אִית רַב אוֹמוֹלוֹגִייָה. כָּהֵן דָּמַר. אבר ברטסין עֲבַד חוֹרָן. אִית לֵיהּ כְּהַהִיא דַּאֲמַר. אִי אֲבַד פֶרְונֵה עֲבַד חוֹרָן. הָתִיב רִבִּי בָּא. דְּהָא תַנֵּי. גּוֹבָה בְגִיטָּהּ וּמַטְמֶנֶת כְּתוּבָּתָהּ וּמַמְתֶּנֶת עַד שֵׁיָּמוּת וְחוֹזָרֶת וְגוֹבָה. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא עָלֵיהָ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁהָֽיְתָה מְשַׁמְּשָׁתוֹ עַד שֶׁמֵּת.
Traduction
R. Hiya au nom de R. Yohanan (456)B, traité Baba Metsia 7: l’opposition faite à un arrêté du tribunal (la prétention verbale, sans preuve, d’avoir payé des dettes) est sans valeur. - Mais, dit R. Hiya b. Aba, notre Mishna ne le dit-elle pas déjà, en ces termes: ''Si la femme présente la lettre de divorce, sans avoir en même temps le douaire, elle peut se le faire payer''? -Babylonien, lui répondit R. Yohanan (457)Même réponse traité (Maasserot 5, 5), fin, après que je t’ai découvert un tesson, tu as su trouver la perle, et tu as rappelé qu’un enseignement le dit.Rav dit: notre Mishna parle de localités où l’on n’écrit pas de contrat du douaire (458)On se fie alors au tribunal, aussi la femme réclame le douaire par le divorce; mais lorsqu’il est d’usage d’écrire ce contrat, c’est en présentant cet acte que la femme réclamera le montant. Toutefois,Rav revint sur sa 1re opinion et dit: même où il est d’usage d’écrire ce contrat, la femme peut réclamer le douaire en recevant le divorce et que cela qui a un argument puissant (contraire) l’apporte. R. Yossé exposa alors cette objection: s’il en est ainsi (de pouvoir réclamer le douaire, lors du divorce, sans le contrat), notre Mishna voudrait-elle dire que la femme peut réclamer le douaire lors du divorce, puis cacher le contrat du douaire, et l’exhiber plus tard pour le faire valoir frauduleusement la 2e fois? C’est impossible, fut-il répondu; le tribunal est là (qui constate avoir fait payer le douaire). Mais n’y a-t-il pas à craindre, en cas de décès de ces juges, qu’une réclamation indue soit faite? -Non, car les témoins attestent la décision antérieure du Tribunal. Mais si les témoins sont en voyage d’outre-mer? Il doit y avoir un accusé de réception omologia. Mais Rav est-il d’avis d’écrire un tel acquit? oui, car il arrive parfois que le créancier dit au débiteur: J’ai perdu le contrat de ta dette, carth''; émets donc un autre (ce qui exigera un acquit), comme il peut arriver qu’en cas de perte de la constatation de remise des dons paraphernaux fernh, on en fera un nouvel acte (de même ici, la femme devait donner acquit du paiement pour douaire). R. Aba dit une autre objection: comme on a émis l’hypothèse que, par fraude, la femme ayant reçu le douaire lors du divorce, sans présenter le contrat, pourrait l’exhiber plus tard et réclamer le montant une 2 fois, n’y a-t-il pas à craindre qu’elle attende le décès du mari, puis réclame aux héritiers le montant du douaire sur présentation du contrat? C’est impossible, dit R. Yossé b. R. Aboun; car elle est tenue de prouver qu’elle est restée mariée avec lui jusqu’au décès, (tandis qu’elle est répudiée).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הקורא ערער על מעשה ב''ד. כגון כתובה ומזון האשה והבנות וטוען ואומר פרעתי שלא בעדים לא כל הימנו ולאו כלום הוא:
ולאו מתני' היא. ומאי קמ''ל ר''י דהא קתני במשנה דגובה בגט אפי' בלא כתובה משום דמעשה ב''ד הוא:
בבלייא מן דגלית לך. לאחר שגליתי לך החרס מן המרגלית את אמר לי ולא מתניתא היא שאני גליתי לך טעמו של דבר דמהכא נפקא לן דהטוען אחר מעשה ב''ד לאו כלום הוא. וכה''ג אמרינן בבבלי פרק שנים אוחזין דף י''ז:
רב אמר. מתני' במקום שאין כותבין שטר כתובה אלא סומכין על תנאי ב''ד ולפיכך היא גובה בגט והא דקתני בסיפא כתובה ואין עמה גט מפרש לה רבי זעירא לקמן:
מה דהיא מפקה היא גובה. כלומר אי נקיטה בידה הכתובה והוציאה לפנינו גובה ואי לא לא גביא:
חזר. רב מדבריו הראשונים ואמר אפילו במקום שכותבין כתובה עסקינן וגובה היא בגיטה:
מן רב חייליה מיתבא. מי שהוא גדול בכחו להשיב על דברי יבא וישיב:
היתיב רבי יוסי והא תני וכו'. כלומר לדבריך דאפילו במקום שכותבין כתובה גובה בגט א''כ תני התנא מילתא דאתי לידי הערמה בתמיה דהא איכא למיחש שתהא גובה בגיטה ומטמנת כתובתה וחוזרת וגובה בכתובתה. א''נ והא תני בברייתא דטעמא דסיפא דמתני' דאינה גובה בכתובה בלא גט דחיישינן שמא גבתה בגיטה וטמנה כתובתה וחוזרת וגובה וא''כ קשיא במקום שכותבין כתובה אמאי גובה מעיקרא בגט ליחוש שמא תטמין הכתובה ותחזור ותגבה ואכתי לא אסיק אדעתיה דכותבין שובר עד לקמן:
ומשני אין שם ב''ד. בתמיה הרי הב''ד יודעין מזה שפרע לה כשהוציאה הגט:
ופריך באינון דמתון. ובכה''ג שהב''ד מתו מאי איכא למימר דהא איכא למיחש דמפקא בבי דינא אחרינא וגביא:
ומשני ואין שם עדים. בתמיה והרי יהיו עדים שיודעין מזה:
התיבו גרסינן בשהלכו להם למדינת הים. כלומר דאכתי הקשו ואם העדים ג''כ הלכו להם למדינת הים ואין כאן עדים אחרים מאי תקנתא איכא:
ומשני אין שם אמולוגייא. בתמיה. אומלוגייא הוא בלשון יוני שטר שובר והודאה. הערוך. כלומר הא ודאי כתבת לו שובר כשפרעה וליכא למיחש למידי:
ולית רב אומלוגייא. קס''ד דלרב אין כותבין שובר ופלוגתא היא בפרק גט פשוט דאיכא למ''ד דאין כותבין לפי שזה צריך לשמור שוברו מן העכברים:
אית רב אומלוגייא וכו'. אית ליה לרב דכותבין שובר:
כרטיסן. הוא לשון אגרת ושטר בלשון רומי כלומר דמפרש טעמא דכותבין שובר משום האי דאמר וכו' שלפעמים אומר המלוה להלוה אבד שטרי עשה לי אחר וחיישינן לרמאות שמא אח''כ יוציא גם השטר הב' ויחזור ויגבה ולפיכך כשפורעו כותבין שובר:
אית ליה כההיא דאמרה אבד וכו'. כלומר והכא נמי מהאי טעמא אית ליה דכותבין שובר משום דאיכא למיחש שתאמר אבדה כתובתי עשה לי אחר' ולאחר זמן תגבה בב' הכתובו' ולפיכך כותבין שובר והשתא טעמ' דרישא דגובה בגט משום דכותבין שובר ובסיפא שהוציאה כתובה והוא טוען שהיה לי שובר ואבד ולפיכך הוא נאמן:
התיב ר' בא. הא אכתי איכא למיחש שתמתין עד שימות ותחזור ותגבה מן היורשין בתורת אלמנה כדתניא דחיישינן להא דהא תני וכו' וס''ל להאי מקשה דשובר לא מהני אלא לגביה אבל לגבי יורשין איכא למיחש דלא ידעי משובר כגון בקטנים דלא ידעי במילי דאבוה כלום:
ולא עליה להביא ראיה. כשתרצה לגבות מן היורשין בתורת אלמנה הרי עליה להביא ראיה שהיתה אשתו עד שמת ולא תוכל לגבות מהם שהרי נתגרשה ולא תמצא ראיה לדבריה:
רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אַבּוּנָה בְשֵׁם רַב. בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין שְׁטָר כְּתוּבָּה. הוּא אוֹמֵר. כָּתַבְתִּי. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לֹא כָתַבְתָּ. עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁלֹּא כָתַב. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין שְׁטָר כְּתוּבָּה וְהוּא אוֹמֵר. כָּתַבְתִּי. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לֹא כָתַבְתָּ. עָלָיו לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁכָּתַב.
Traduction
R. Zeira ou R. Abouna dit au nom de Rab: même dans les localités où il est d’usage d’écrire un contrat, elle ne donne pas d’acquit; si le mari alors prétend l’avoir écrit, et la femme le nie, elle est tenue de prouver que ce contrat n’est pas écrit. Dans les localités où ce n’est pas l’usage, si le mari prétend l’avoir écrit, et la femme le nie, le mari est tenu de prouver que le contrat est écrit.
Pnei Moshe non traduit
ר''ז וכו'. כלומר דמוקי לרב נמי דאפי' במקום שכותבין כתובה ולעולם אין כותבין שובר ואם במקום שכותבין והיא אומרת לא כתבת ואין לי כתובה עליה להביא ראיה ובהכי מיירי רישא דמתני' שהביאה ראיה שלא כתב לה והילכך גובה בגיטה ואי במקום שאין כותבין והוא אומר כתבתי ושניתי ממנהג העיר וירא אני שמא תוציא הכתוב' ותחזור ותגבה עליו להביא ראיה שכתב ואם לא הביא ראיה גובה בגיט'. והיינו כרב ענן בבבלי דמפרש לה הכי אליבא דשמואל:
רִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא אַשְׁכָּח פְּרוֹזְבּוֹלָא דְּרִבִּי יוֹנָתָן וַהֲוָה פָרִי מִיתַּן לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. לֵית אֲנָא צְרִיךְ לֵיהּ. וְתַנֵּי כֵן. נֶאֱמָן הַמַּלְוֶה לוֹמַר. שְׁטָר זֶה פְרַעְתִּיו וּקְרַעְתִּיו. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. מִן הַסַּכָּנָה וָאֵילָךְ אִשָּׁה גוֹבָה בְלֹא גֵט וּבַעַל חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִפְרוֹזְבּוֹל. וְאֶיפְשַׁר כֵן. לֹא פְרַעְתִּיו וּקְרַעְתִּיו. וְהָכָא פְרַעְתִּיו וּקְרַעְתִּיו.
Traduction
Ainsi, R. Hiya b. Aba trouva un contrat que R. Yonathan avait laissé tomber, et R. Hiya courut après lui pour le lui rendre. R. Yonathan lui dit: je n’en ai plus besoin (459)V.B, traité Gitin 37, car on a enseigné: on ajoute foi au créancier (à qui l’on présente un tel acte), s’il déclare avoir jeté un acte pour le laisser perdre, ou déchirer. En effet, dit R. Jérémie au nom de R. Hiya, notre Mishna le dit formellement: ''Depuis les temps dangereux, une femme peut se faire payer le douaire, sans l’acte de divorce, et le créancier sans l’acte de confirmation juridique''. Or, est-il possible qu’un paiement soit exigible sans cet acte? C’est donc que l’on admet la déclaration de l’avoir égaré ou déchiré; de même ici, cette déclaration est admise.
Pnei Moshe non traduit
אשכח פרוזבלא דרבי יונתן. שאבד ממנו:
והוה פרי מיתן ליה. והיה ר' חייה רץ אחרי ר' יונתן ליתן לו. פרי לשון ריצה וטובא איכא כה''ג בהאי תלמודא והוי כ''ע פריי וכן במדרש איכה והוי פרי אבתריה:
לית אנא צריך לי'. דנאמן המלוה לומר פרוזבול היה לי ואבד כדאמרי' בבבלי פ' השולח דל''ז:
נאמן המלוה לומר שטר זה פרעתיו. כלומר פרוזבול זה הנחתיו לילך לאיבוד ופרעתיו הוא לשון סתירה וביטול כמו תפריעו את העם ממעשיו וכדומה. וא''א לגרוס נאמן הלוה דמה שייך הכא וכן משמע מדלקמיה:
מתני' אמרה כן. דנאמן לומר היה לי ואבד:
ואיפשר כן. דקתני שלא בפרוזבול ומשמע דלא כתב פרוזבול כלל בתמיה אלא לאו פרעתיו וקרעתיו קאמר וה''נ כן:
Ktouboth
Daf 57b
משנה: 57b שְׁנֵי גִיטִּין וּשְׁנֵי כְתוּבּוֹת גּוֹבָה שְׁתֵּי כֻתוּבּוֹת. שְׁתֵּי כְתוּבּוֹת וְגֵט אֶחָד אוֹ כְתוּבָּה וּשְׁנֵי גִיטִּין אוֹ כְתוּבָּה וְגֵט וּמִיתָה אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא כְתוּבָּה אַחַת שֶׁהַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וּמַחֲזִירָהּ עַל מְנָת כְּתוּבָּה הָרִאשׁוֹנָה הֶחֱזִירָהּ. קָטָן שֶׁהִשִּׂיאוֹ אָבִיו כְּתוּבָּתָהּ קַייֶמֶת שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִייְמָהּ. גֵּר שֶׁנִּתְגַּייֵר וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ כְּתוּבָּתָהּ קַייֶמֶת שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִייְמָהּ.
Traduction
Un homme a écrit un contrat de douaire à sa femme et l’a répudiée, de sorte que la femme a en main l’acte de divorce et celui du douaire; puis il s’est remarié avec la même femme, en lui renouvelant le douaire après le 2e mariage, mais il l’a de nouveau répudiée; la femme présente alors 2 lettres de divorce et 2 contrats de douaire. En ce cas, elle peut se faire payer à la fois les 2. Si une femme présente 2 contrats et une seule lettre de divorce, ou si elle présente un contrat et 2 divorces, ou un contrat, une lettre de divorce et l’attestation de décès du mari, elle ne peut se faire payer qu’un seul douaire; car celui qui se remarie avec sa femme répudiée ne s’engage pas à lui donner un 2e douaire. Un homme a marié son fils mineur, lequel a écrit un contrat de douaire à sa femme; celui-ci conserve sa valeur, parce qu’en restant avec sa femme, il a tacitement confirmé cet acte plus tard. Si un païen (fiancé) se convertit au judaïsme avec sa femme, celle-ci peut faire valoir le droit au douaire; car, en gardant sa femme après sa conversion, il a tacitement confirmé ce droit.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שני גיטין ושתי כתובו'. זמן כתובה ראשונה קודם לזמן גט ראשון וזמן כתובה שניה קודם לגט שני כדמפרש בגמר':
גובה שתי כתובות. שהרי גירשה והחזירה וכתב לה כתובה שנייה:
שתי כתובות וגט. שקדמו שתיהן לגט ובגמרא מפרש לה:
כתובה ושני גיטין. כתובה בנישואין הראשונים וגירשה והחזיר' ולא כתב לה כתובה וחזר וגירשה:
כתובתה. שכתב לה כשהיה קטן קיימת וכן בגר כתובה שכתב לה בהיותו עכומ''ז:
הלכה: הוֹצִיאָה גֵט וְאֵין עִמּוֹ כְּתוּבָּתָהּ גּוֹבָה כְתוּבָּתָהּ כול'. שְׁנֵי גִיטִּין וּשְׁתֵּי כְּתוּבּוֹת כול'. וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַגֵּט יוֹצֵא מִכְּתוּבָּה לִכְתוּבָּה. עַד כְּדוֹן בְּשָׁווֹת. הָיָה בְזוֹ מְנָה וּבְזוֹ מָאתַיִם. רַב הוּנָא וְרַב יִרְמְיָה וְרַב חִסְדָּא. חַד אָמַר. גּוֹבָה בָרִאשׁוֹנָה. וָחָרָנָה אָמַר. גּוֹבָה בִשְׁנִייָה. וְהַתּוֹסֶפֶת גּוֹבָה מִן זְמַנָּהּ שֶׁלַּשְּׁנִייָה.
Traduction
La double réclamation n’est fondée que si chaque acte du douaire précède le divorce correspondant (non si le 2e douaire précède le 1er divorce). En cas de 2 douaires, on comprend que, lors du divorce, la femme ait droit à un seul paiement, si les sommes sont pareilles; mais si d’une part elle a cent zouz, et d’autre part le double, à quelle somme a-t-elle droit? R. Houna, R. Jérémie et R. Hisda émettent des avis divers à ce sujet: d’après l’un, elle recevra le 1er douaire en date; d’après l’autre, elle recevra le 2e, sauf à réclamer le supplément depuis la date du 2e contrat.
Pnei Moshe non traduit
גמ' והוא שיהא הגט יוצא מכתוב' לכתובה. כלומר שכל כתובה קודמת לגט שאחריו כדפרישית במתני' וגט ראשון הוא בין כתובה לכתובה אבל כשקדמו שתי הכתובות לגט ראשון לא שהרי כשהחזירה לא כתב לה כתובה ואינה גובה אלא אחת כדתנן שתי כתובות וגט כו':
עד כדון בשוות. אשתי כתובות וגט א' קאי דאינה גובה אלא אחת בשהיו סך שתי הכתובות שוות ואי זו מהן שתרצה תגבה מזמן הראשונ' או מזמן השניי':
היה בזו מנה ובזו מאתים. איזו מהן גובה:
בראשונה. כתובה הראשונה וטורפת לקוחו' מזמן הראשון:
והתוספ' גובה מן זמנה של השניה. כלומר הא דאמרי' בשניה אם תרצה לגבו' התוספ' גובה מזמן שנייה ואם תרצה לגבות בלא התוספ' תגבה מן זמן הראשונה:
אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֵית הָדָא אָֽמְרָה. הָהֵן דְּיָזִיף מִן חַבְרֵיהּ וְחָזַר וְיָזִיף מִינֵיהּ צָרִיךְ מֵימַר. לְבַד מִן כַּרְטִּוסָא קָדֳמַייָא דְּאִית לִי גַבָּךְ. אוֹרְחָא דְאִיתְּתָא מֵימַר. אֲבַד פֶורְנֵה עֲבִיד חוֹרָן. אֶלָּא כִי אוֹרְחָא דְבַר נַשׁ מֵימַר. אֲבַד כַּרְטִיסוֹ עֲבַד חוֹרָן. אֶלָּא כִי אֶיפְשָׁר יוֹדֵי לֵיהּ.
Traduction
Mais, dit R. Hanania à R. Mena, notre Mishna n’est-elle pas aussi applicable au cas où quelqu’un emprunte de son prochain, puis emprunte de nouveau, et devra noter au 2e acte de dette qu’en dehors du 1er, celui-ci ait aussi sa valeur? (Sans quoi, le créancier, comme la femme au cas précité, n’aurait droit qu’à un paiement)? R. Mena répond: il arrive souvent à une femme de dire à son mari avoir égaré le contrat de douaire, pour lui demander de le renouveler; mais il n’est pas d’usage du créancier de dire au débiteur avoir perdu le billet de la dette, et de lui en demander un autre (l’observation précitée à intercaler dans le billet, est inutile); donc, le cas échéant, la perte pourra être reconnue, sans crainte des suites.
Pnei Moshe non traduit
לית הדא אמרה. בניחותא היא כלומר ודאי לא שמענו דין זה מהמתני' דקתני שתי כתובות שהן שוות אינה גובה אלא אחת וכן נמי הא דלקמיה:
ההן דיזיף. הלוה מחבירו וכותב לו שטר וחזר ולוה ממנו כפי אותו סך הראשון צריך שיכתוב לו בשטר השני לבד מן שטר הראשון שיש לי אצלך דאל''כ אינו גובה אלא אחד כמו בשתי כתובו':
אורחא דאיתתא. טעמא מפרש מפני מה אמרו בשתי כתובו' אינה גובה אלא אחת משום דדרכה של אשה כשמאבדת כתובתה תאמר לעשו' לה אחרת וחיישינן שאבדה הראשונה ועשה לה השניה והילכך אינה גובה אלא אחת:
אלא כי. האי אלא בניחותא הוא כלומ' כן נמי אורחא דבר נש לומר אבד שטרי עשה לי אחר והילכך צריך לכתוב לבד מן שטר הראשון דאל''כ חיישינן שמא אבד הראשון ועשה לו האחר ואינו גובה אלא הא':
אלא כי אפשר יודי ליה. בתמיה כלומר אלא אפשר לומר דהוא מודי ליה שהראשון הוא מזויף להא לא חיישינן אלא דטעמ' שמא אבד הראשון כדאמרן:
רִבִּי יוּדָן בַר שִׂיקִלִי אֲעִיל עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁטָר שֶׁלָּוָוה בוֹ וּפְרָעוֹ אַל יִלְוֶה בוֹ בְאוֹתוֹ הַיּוֹם. אָמַר לֵיהּ. כָּאן בְּשֶׁפְּרָעוֹ. כָּאן בְּשֶׁלֹּא פְרָעוֹ. תַּנֵּי רִבִּי חָנִן קוֹמֵי רִבִּי הִילָא. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. לִכְתוּבָּה אֲבָל לֹא לִתְנָאִין. וֶחָרָנָה אָמַר. בִּין לִכְתוּבָּה בֵין לִתְנָאִין.
Traduction
– R. Juda b. Shiqli présenta à R. Yossé une objection sur ce que la Mishna dit de la reprise d’une femme répudiée 2 fois: R. Abahou au nom de R. Yohanan n’a-t-il pas dit qu’après avoir emprunté sur un billet et l’avoir payé, on ne doit pas s’en servir le même jour pour un nouveau prêt, en raison de l’acquittement préalable? (De même ici, n’est-ce pas revenir à la 1re dette du douaire, en reprenant la femme)? Il y a une différence, répond R. Yossé, entre le paiement effectué et celui qui ne l’est pas (c’est le cas du mari qui reprend sa femme répudiée). – R. Hanan a enseigné devant R. Ila (461)J, traité (Demaï 6, 3), et ci-après, (10, 6), fin (et 12, 2) qu’au sujet du mariage d’un mineur, il y a 2 avis divers: l’un applique la validité du contrat au douaire, non aux détails conditionnels; l’autre l’applique même à ces détails secondaires.
Pnei Moshe non traduit
אעיל עובדא קומי רבי יוסי. שאל השאלה זו לפניו אהא דקתני במתני' המגרש את אשתו והחזירה על מנת כתובה ראשונה מחזירה ואכתובה ושני גיטין קאי ופריך לא כן אר''י שטר שלוה בו ופרעו אל ילוה בו באותו יום שכבר נמחל שיעבודו כדאמר בבבלי פרקין דף פ''ה ובהרבה מקומות והכא נמי נימא אחלה לשיעבודא קמייתא כשמחזירה:
כאן בשלא פרעו. לא נמחל שיעבודו ומתני' נמי בשלא פרע לה הכתובה קודם שהחזירה וקמ''ל דאף על גב דהוציאה שני גיטין אין לה אלא כתובה אחת שעל מנת כתובה ראשונה מחזירה:
תרין אמורין. פליגי בהא דקתני במתני' קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימ' חד אמר דוקא אעיקר כתובה קאי אבל לא לתנאי כתובה ולשארי דברים וחד אמר לתנאי כתובה נמי וכהאי גוונא פליגי בבבלי סוף פירקין אם יש לה תוספת או לא וכן בהמגרש אשתו והחזירה דעל מנת כתובה ראשונה החזירה פליגי הכי נמי אם דוקא לכתובה או אפילו לתנאי כתובה נמי כדלקמן ריש פרק הנושא:
נִיחָא גֵּר. קָטָן. וְקָטָן מְגָרֵשׁ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. קִייַמְתִיהָ כַּיי דָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. וְהוּא שֶׁבָּא עָלֶיהָ מִשֶּׁנִּתְפַּקֵּחַ וּמִשֶּׁנִּשְׁתַּפֶּה. וָכָא הוּא שֶׁבָּא עָלֶיהָ מִשֶּׁהִגְדִּיל.
Traduction
On conçoit cette règle pour le prosélyte; mais comment est-ce possible pour un mineur? Peut-il répudier? On explique notre Mishna, dit R. Hagaï, conformément à ce qu’a dit R. Eléazar au nom de R. Hanania (462)Ci-dessus, (1, 2), fin, au sujet du mariage d’un sourd-muet ou d’un idiot: le contrat devient valable si la cohabitation a eu lieu après que le mari est devenu intelligent, ou a recouvré la parole; de même ici, on suppose la cohabitation après que l’enfant est devenu majeur (aussi, même sans le renouvellement du douaire à ce moment, le 1er contrat est valable).
Pnei Moshe non traduit
ניחא גר. דקתני כתובתה קיימת כשמגרשה עכשיו אלא קטן וקטן מגרש בתמיה:
קיימתיה. למתני' כהאי דאמר רבי אלעזר בפ''ק גבי חרש ושוטה שכנסו דאין להן כתובה נתפקח החרש ונשתפה השוטה ורצה לקיימה כתובתה מנה ואר''א והוא שבא עליה משנתפקח או משנשתפה והכא נמי בשבא עליה משהגדיל וקמ''ל שאף על פי שלא חידש לה כתובה משהגדיל כתובתה הראשונה קיימת:
סליק פירקא בס''ד
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source